All that needs to be known about powers vested in an ongoing power of attorney

מהבית לעבודה ולבית ייפוי כוח מתמשך

Follow our latest post. So sorry I was a bit depressed. I thank God that I signed the agreement before Mother went bad, but it seems that decisions are never easy. I’ve always had a hard time with it, but when it comes to someone else, and everything else is as close as a mother, it’s much harder. The whole subject came up after a meeting with a guy whose father was hospitalized next to my mother. He told me about the mess and the bureaucracy he had to deal with, trying to save his father’s business while he ran between his work and the hospital business. We had a lot of conversation and had deep conversations. Far beyond the reality that erodes us. When I explained to him that I had signed a power-of-attorney agreement with my mother a few years ago, he demanded to know all the details: what authority would the power holder have, whether it would save him all the forms he had to fill, whether it gave him exclusive powers over the business and the scope of the decisions. Since my mother had no business at the time, the agreement did not address this issue. We talked mainly about medical decisions, what to do in the event of loss of consciousness, whether to prolong life when the chances of returning to a normal routine were zero and what to do with the property. I remember my mother insisting that I hurry to rent the apartment and even though I promised her I would not drag any unnecessary sentiments here, I did not stand up to her. The last thing I want to deal with now is the pile of books that remind me so much of it. I prefer to pay double rent and not to go there again.

In the past few weeks, I and the Filipino have been doing stabbing at the hospital. I come after work day and she’s in the morning. The husband and the children also jump to visit and help me with the later hours, but I can not rest: I turn over in bed and often leave the house at three in the morning and return to my shift. Even if she sleeps, I prefer to sit here and not go crazy at home. I never imagined how difficult it could be. Sometimes she comes back to me. Suddenly she has a look of intelligence, a feeling that she understands everything I say and sometimes these are the most difficult moments, because it seems to me that she realizes what state she is in and that we are in the last unit. But I’m still not in the place of making decisions. The doctors say there is a chance that it will improve and according to what we decided in the agreement, I do not have to do anything. In this respect, it is good that we defined things in advance. I see my new boyfriend coming up every day tired and spellbound. Tells me about another form that pops out of nowhere and how much income tax makes life difficult for him. It’s terrible that instead of dealing with the separation and the process of dealing with someone who lied to you, you have to think about money and things like that.

At least I do not have to deal with it right now.


מהבית לעבודה ולבית ייפוי כוח מתמשך
לפחות אני לא צריכה להתעסק בכסף. היתרונות של ייפוי כוח מתמשך

כל מה שצריך לדעת על סמכויות מיופה כוח בייפוי כוח מתמשך

בהמשך לפוסט האחרון שלנו. אז סליחה שהייתי קצת מדוכאת. אני מודה לאלוהים שחתמתי על ההסכם לפני שאמא התדרדרה, אבל נראה שאף פעם לא קל לקבל החלטות. תמיד היה לי קשהה עם זה, אבל כשמדובר באדם אחר, ועוד כל כלך קרוב כמו אמא, זה קשה הרבה יותר. כל הנושא עלה בעקבות פגישה עם בחור שאביו מאושפז ליד אמי. הוא סיפר לי על הבלגן והבירוקרטיה עמה הוא צריך להתמודד, בניסיון להציל את העסק של אבא שלו, בזמן שהוא רץ בין העבודה שלו, לעסק לבית החולים. קיטרנו הרבה והיו לנו שיחות עמוקות. הרבה מעבר למציאות ששוחקת אותנו. כשהסברתי לו שחתמתי עם אמי לפני כמה שנים על ייפוי כוח מתמשך הוא דרש לדעת את כל הפרטים: מה הסמכויות של מיופה הכוח, האם זה יחסוך לו את כל הטפסים שהוא צריך למלא, האם זה נותן לו סמכויות בלעדיות על העסק ומה טווח ההחלטות שההסכם כולל. היות ולאימי לא היה עסק אז בהסכם לא התייחסנו לעניין הזה. דיברנו בעיקר על החלטות רפואיות, מה לעשות במקרה של אובדן הכרה, האם להאריך חיים כשהסיכויים לחזור לשגרת חיים נורמלית אפסו ומה לעשות עם הרכוש. אני זוכרת שאמי התעקשה שאמהר להשכיר את הדירה ולמרות שהבטחתי לה שלא אגרר לסנטימנטים מיותרים כאן לא עמדתי בהטחתי. הדבר האחרון שאני רוצה להתמודד אתו עכשיו זה ערמות הספרים שכל כך מזכירים לי אותה. אני מעדיפה לשלם שכר דירה כפול ולא להיכנס לשם עוד פעם.

בשבועות האחרונים אני והפיליפינית עושים משמקרות בבית החולים. אני באה אחרי יום העבודה והיא בבוקר. הבעל והילדים גם קופצים לבקר ועוזריםלי עם השעות היותר מאוחרות, אבל אני לא מוצאת מנוחה: מתהפכת במיטה ולא פעם יוצאת מהבית בשלוש לפנות בוקר וחוזרת למשמרת שלי. אפילו אם היא ישנה אני מעדיפה לשבת פה ולא להשתגע ממחשבות בבית. אף פעם לא תארתי לעצמי כמה שזה יכול להיות קשה. לפעמים היא חוזרת אלי. פתאום יש לה מבט של תבונה, הרגשה שהיא מבינה כל מה שאני אומרת ולפעמים אלו הרגעים הכי קשים, כי נראה לי שהיא קולטת באיזה מצב היא נמצאת ושאנחנו ביישורת האחרונה. אבל אני עדיין לא במקום של לקבל החלטות. הרופאים אומרים שיש סיכוי שעוד תשתפר ולפי מה שהחלטנו בהסכם אני לא צריכה לעשות כלום. מהבחינה הזאת טוב שהגדרנו את הדברים מראש. אני רואה את החבר החדש שלי מגיע בכל יום עייף ומסוייט. מספר לי על עוד טופס שצץ משום מקום וכמה מס הכנסה עושה לו את החיים קשים. זה נורא שבמקום להתמודד עם הפרידה והתהליך של ההתמודדות שעובר על מי שיקר לך, צריך לחשוב על כסף ודברים כאלה.

לפחות אני לא צריכה להתעסק בזה כרגע..


Continuous power of attorney or apotropost?

Permanent power of attorney

There is still no change in her condition.

I took a few days off from work and we do shifts around the clock. Meanwhile, doctors have no good news and no breakthrough treatments. But it’s important to me that she is not alone for a moment. Yesterday I met a guy about my age who accompanied his father. The conversation was in Russian, because it, too, is an “old immigrant”, as it is important to emphasize and we have again reached the issue of ongoing power of attorney, which I wrote in the previous post. He said that because of the worsening of his father’s condition, the court had automatically appointed an Apostrophe. Which raises the question of what is preferable: permanent power of attorney or the appointment of a guardian. Turns out it’s not as simple as it sounds.

So first of all, an ongoing power of attorney is much more specific. My mother did not work and did not have a business so the advantages are in fact she determined who will make the fateful decisions about her life, the treatment she receives and where she is. In the case of the guy I met, he told me that his father had an active wholesale business and he actually ran it last year. Once the appointment of the guardian enters the third party enters the supervision of the management of the business. It’s completely crazy, according to what he says, a lot of bureaucracy and all sorts of nonsense that make every simple action problematic. I used to work in an office like that. There are many changes, large turnover of suppliers .. In short: you have to make decisions quickly and with a guardian it does not go. He was interested in whether it was possible to go through a continuing power of attorney now, but he was probably late for the train.

We sat for a whole night planning how to get out of the mud and keep the business going. As you think it’s hard for you, you always find that there are more complicated problems.


למה עדיף ייפוי כוח מתמשך על פני מינוי אפוטרופוס
שיחות של בית חולים: ייפוי כוח מתמשך או מינוי אפוטרופוס?

עדיין אין שינוי במצבה.

לקחתי כמה ימי חופש מהעבודה ואנחנו עושים משמרות מסביב לשעון. בינתיים לרופאים אין בשורות טובות ולא טיפולים פורצי דרך. אבל חשוב לי שהיא לא תהיה לבד אף לא לרגע אחד. אתמול פגשתי בחור בערך בגיל שלי שמלווה את אבא שלו. השיחה היתה ברוסית, כי גם הוא “עולה ישן”, כמו שלנו חשוב להדגיש והגענו שוב לנושא של ייפוי כוח מתמשך, עליו כתבתי בפוסט הקודם. הוא אמר שבשל ההחמרה במצבו של אביו בית המשפט מינה אוטומטית אפוטרופוסט. מה שמעלה את השאלה מה עדיף: ייפוי כוח מתמשך או מינוי אפוטרופוס? מסתבר שזה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע.

אז קודם כל, ייפוי כוח מתמשך הוא הרבה יותר ספציפי. אמא שלי לא עבדה ולא היה לה עסק כך שהיתרונות הם בעצם שהיא קבעה מי יקבל את ההחלטות הגורליות על חייה, הטיפול שהיא מקבלת ואיפה היא נמצאת. במקרה של הבחור שפגשתי, הוא סיפר לי שלאביו יש עסק פעיל לסיטונאות והוא בפועל מנהל אותו בשנה האחרונה. ברגע שנכנס המינוי של אפוטרופוס נכנס צד שלישי שמפקח על ניהול העסק. זה מטורף לגמרי, לפי מה שהוא מספר, הרבה בירוקרטיה וכל מני קשקושים שהופכים כל פעולה פשוטה לבעייתית. פעם עבדתי במשרד כזה. יש הרבה שינויים, תחלופה גדולה של ספקים.. בקיצור: צריך לקבל החלטות מהר ועם אפוטרופוס זה לא הולך. הוא התעניין אם יש אפשרות לעבור עכשיו לייפוי כוח מתמשך אבל מסתבר שאיחר את הרכבת.

ישבנו לילה שלם ותכננו איך יוצאים מהבוץ ושומרים על העסק. כמה שאתה חושב שקשה לך, תמיד מגלים שיש צרות יותר סבוכות..


not regretting that I signed an ongoing power of attorney power

I barely holds my eyes.

Tonight was the first time I realized how lucky I had been with my mother for a long mandate. I wanted to know that everything would be as orderly as I liked, as she had wanted in the good old days, before dementia took over. But yesterday there was another aggravation and there was no choice but to call an ambulance and go to the emergency room. She vomited all night, could not get out of bed, and suddenly I understood the deeper implications of this agreement.

Because we did everything, the hospital is also up to date and that means that any treatment it receives from now depends on me. I have to sign and confirm. So last night I did not think too much: “Do everything you can to save my mother.” I pleaded with the doctors, but when the dawn came, one of the interns came out and told me what no one had the courage to say: “It will not be the same again.”

I watch her lie in all these instruments. How hard she is to know what is going on in her head: Does she realize the situation, is she still with us or is it just a body without a soul? Only this thought makes me want to vomit. I promised her that I would prevent her suffering when the day came. But how easy it is to insure. Could you hurt the person who accompanied you all your life and gave everything to have a little more? I do not know what to decide. Meanwhile she takes the time

ייפוי כוח מתמשך או החלטות שאף אחד לא רוצה לקחת

לא מתחרטת שחתמתי על ייפוי כוח מתמשך


בקושי מחזיקה את העיניים.

הלילה זו היתה הפעם הראשונה שבה הבנתי איזה מזל שחתמתי עם אמי על ייפוי כוח מתמשך. רציתי לדעת שהכל יהיה מסודר, כמו שאני אוהבת, כמו שהיא רצתה בימים הטובים, לפני שהדמנציה השתלטה עליה לגמרי. אבל אתמול היתה שוב החמרה ולא היתה בררה אלא להזמין אמבולנס וללכת למיון. היא הקיאה כל הלילה, לא הצליחה להתרומם מהמיטה ופתאום הבנתי את המשמעויות היותר עמוקות של ההסכם הזה.

בגלל שעשינו הכל מסודר גם בית החולים מעודכן וזה אומר שכל טיפול שהיא תקבל מעכשיו תלוי בי. אני חייבת לחתום ולאשר. אז אתמול בלילה לא חשבתי יותר מדי: “תעשו כל מה שאתם יכוללים כדי להציל את  אמא שלי” התחננתי לרופאים, אבל כשהשחר עלה יצא אחד המתמחים ואמר לי את מה שןלאף אחד לא היה מספיק אומץ להגיד: “היא כבר לא תהיה כמו שהיתה”.

אני מביטה בה שוכבת בתוך כל המכשירים האלה. כמה שהיא רזתה.. קשה לי  לדעת מה הולך בתוך הראש שלה: האם היא קולטת את המצב, האם היא עדיין אתנו או שזה רק גוף בלי נפש. רק המחשבה הזאת גורמת גם לי לרצות להקיא. הבטחתי לה שאמנע ממנה סבל כשיבוא היום. אבל כמה קל להבטיח. הייתם יכולים לפגוע באדם שליווה אתכם כל החיים ונתן הכל כדי שיהיה לכם קצת יותר? אני לא יודעת מה להחליט. בינתיים לוקחת את הזמן



ירושה לא צפויה..יום המזל שלי

יום המזל שלי: ירושה לא צפויה

לא להאמין – זה לפעמים קורה גם לך! עשיתי אתמול סדר במטבח ויש שם ערמה של מכתבים שאין לי אף פעם כוח לפתוח. בעלי מטפל בעניינים האלה אבל הוא השאיר כמה על המקרר ברוסית, שאני אטפל. אז סוף כל סוף אני מגיעה לזה ופתאום אני מגלה שבת דודה מדרגה שנייה של אמא נפטרה והורישה לי סכום יפה מאוד!!!! פשוט לא האמנתי שזה קורה לי. אני יודעת שזה לא יפה לשמוח שאדם נפטר, אבל מעולם לא הכרתי אותה וזה כל כך מרגש לקבל ירושה לא צפויה. עכשיו נשאלת השאלה מה עושים עם הכסף. חשבתי על כמה רעיונות:

  1. חסכון לילדים או למה שלא יהיה
  2. סלון חדש – ממש הגיע זמן
  3. גם את המקרר אפשר להחליף והמכונת כביסה בקושי סוחבת
  4. לשדרג את האוטו (זה מה שבעלי רוצה)
  5. חופשה באיטליה

מה אתם אומרים?

החלטתי שאני לא מקבלת החלטות אלא קודם רואה מה אתם חושבים. אז תכתבו לי מה אתם הייתם עושים עם סכום לא צפוי שיכל גם לא להיכנס לחשבון הבנק שלכם והיום אני מפקידה את הצ’ק..

איזה כיף, הדר


יום המזל שלי: ירושה לא צפויה
תפתחו את המעטפות! אולי זו ירושה לא צפויה

המשטר חזר לביתנו – לילות של ביעוטים

גם ייפוי כוח מתמשך לא עומד מול פרנויה

לא ישנתי דקה בלילה בגלל אמא. המצב מתדרדר והיא לא מזהה את המטפלת. היא מדברת איתה ברוסית וחושבת שהיא באה לבדוק שהיא לא ציונית.. כל השדים יוצאים החוצה ותודה לאל שחתמתי על ייפוי כוח מתמשך אחרת גם אותי היתה מנשלת מהצוואה. היא עכשיו במוד פרנואידי מאוד: כולם נגדה, רוצים לאסור אותה, להלשין עליה וכמובן לגנוב את כל הכסף שאין לה. אבל אני משאירה לה את האשליה הזאתי.

זה מגיע למצבים אבסורדיים שהיא מקללת בעברית ובוכה שאנחנו מלשינים למשטר. אני אומרת לה (ברוסית): מאמא, אני הבת שלך. בחיים לא אבגוד בך.. אבל היא לא מאמינה ומתחילה לשחזר את כל המקרים שילדים הלשינו על ההורים שלהם. אני שואלת אותי איך יכול להיות שאנחנו מדברים בעברית ונמצאות ברוסיה. וגם המטפלת, בעברית משובשת, מנסה לעזור. אבל אז היא פשוט התחרפנה והתחילה לשתוק ולהגן על עצמה.

אבא פעם סיפר לי שלקחו את אמא ל’תשאול’. אף פעם לא שמעתי את הפרטים על מה שהיה שם, אבל איך שהיא מגנה על עצמה, מחזיקה את הידיים ומורידה את הראש. יש לי צמרמורת מלחשוב מה הם עשו לה.. שאלוהים יעזור לכולנו


גם ייפוי כוח מתמשך לא עומד מול פרנויה
הסיוטים מהמשטר חוזרים לרדוף אותה

טיפול בהורה זו משרה מלאה

חג שמח לכולם

שנדע רק בריאות, פרנסה טובה וחברות אמת. אני מדליקה נרות בכל ערב ומתפללת, אולי בפעם הראשונה בחיי, שיהיה לנו טוב. מגיע רקע בחיים שאתה מבין שכל מה שאפשר לעשות יותר זה רק להתפלל. אף פעם לא הייתי דתיה והגענו לארץ בגלל שאני באה ממשפחה ציונית ואבא שלי ישב בכלא בגלל שביקש לעלות לישראל. בשבילי להיות במדינה הזאת, עם כל הבעיות שיש בה – ואין רגע אחד של שקט, עדיין שווה את זה. תנסו לחשוב על הבעיות שלכם כשאי תקשורת, אין חופש וכל הזמן צריך לפחד שמה מישהו יגיד משהו. אפילואם זה לא נכון. החיים כל הזמן על הגבול. בגלל זה אני תמיד דואגת מה  יהיה מחר. אפילו שעברו 20 שנה אני עדיין חושבת איזה קטסטרופה מחכה לי ואולי בגלל הטיפול באמא, שלוקח את כל כוחותיי, הלכתי היום לעורך דין וחתמתי גם אני על ייפוי כוח מתמשך ולא אכפת לי שהילדים שלי בשוק – איך אני בכלל מעזה לחשוב על דברים כאלה ובאווירת החג הממלכתי. אבל בגלל ששניהם לא בגיל שהם יכולים לחתום לקחתי את בעלי ועוד זוג חברים ועשינו החלפות

עכשיו אני באמת יכולה לחגוג את החג. אני יודעת שאם חס וחלילה משהו קורה לי או לבעלי יש מי שיודע מה לעשות ואיך לעשות. לא אפרט פה את כל התהליך שהיה מול העורך דין. אין לנו הרבה רכוש או עסקים פרטיים, כך שעיקר הבקשות שלנו היו באיזה מצב להעביר לבית אבות, מה לעשות אם נהיה במצב של קומה .. אתם יודעים כל מני מחלות ואסונות שאנחנו לא רוצים לחשוב עליהם, ואוהבים רק להתרכז במה שטוב ואיזה ניסים נפלאים מחכים לנו. אבל כשאני הולכת לאמא שלי, ורואה כל יום איך היא מזדקנת ושוכחת עוד קצת ממה שהיה פעם עולמה.. אי אפשר להתעלם מזה יותר. הנס האמתי הוא שדאגתי לעצמי בזמן ובמקום להעמיד את הילדים שלי עם השאלות הקשות, לקחתי שני דוקטורים וחברים טובים שאני סומכת עליהם. לפחות עם זה הם לא יצטרכו להתעסק. מהצער, כמו שאתם יודעים, אי אפשר לברוח

חג שמח


אמהות, הורים, טיפול בהורה, ייפוי כוח מתמשך
השיעור שלמדתי מאמא: חותמים על ייפוי כוח מתמשך ולא נותנים לילדים לשאת בהחלטות הקשות

אין לי כוח: איך מעצבים חדר למטפלת של אמא

אז סוף כל סוף חתמנו חוזה ולאמי יש מטפלת מקסימה מאוקראינה שתבלה איתה 24 שעות. מרגיש כמו אבן שירדה מעל לבי וכמה חבל שלא חתמנו בסוף על ייפוי כוח מתמשך, שהיה חוסך לי את כל הבירוקרטיה בבית משפט עד שקיבלתי אפוטרופוס וסבסוד דרך הקופות חולים. היום לא אייאש אתכם במרתון הבירוקרטיה שאני עוברת והגיע הזמן להתעסק בדברים היותר משמחים, כמו איך אני מעצבת את החדר של המטפלת החדשה כדי שתרגיש הכי בבית שאפשר.

אז חשבתי ללכת על לבן פשוט, אבל אני רוצה שיהיה קצת אור בחדר. אין לה חדר גדול ומישהו אמר לי שצבעים חזקים מקטינים את החדר. אז חשבתי על בהירים ואז אני מפחדת שזה יצא כמו קופסת מתנה ולא חדר של בן אדם. בנוסף אני מתכוננת לקנות כורסת ישיבה נוח (יש למישהו המלצות?) וגם מיטת יחיד ומחצלת. את הטלוויזיה של אמא אנו נעביר לחדר של המטפלת ולסלון נקנה טלוויזיה יותר גדולה, כי אמא כבר באמת לא רואה הרבה ואני לא רואה איך אנחנו הולכות לעשות בדיקה אצל אופטומטריסט.

בשבוע האחרון היא סרבה לצאת מהבית. היא מתקשרת טוב עם המטפלת והן מדברות סוג של רוסית מצחיקה כזאת, שרק מי שמבין יודע כמה התקשורת יכולה להיות יצירתית בין אנשים. אבל ברגע שהגיע מישהי שמנקה ומסדרת אמא הפסיקה לעשות הכל. זה מצער אותי כי אני רואה איך היא מתנוונת לי מול העיניים אבל מצד שני זה גם מזכיר לי כמה קשה היה לה בחודשים האחרונים ואלוהים יודע שהיינו צריכים לעשות את זה קודם.

אם למישהו יש ריהוט למסירה אשמח לבדוק


יש למישהו ריהוט למסירה?
אחרי כל הבירוקרטיה סוף כל סוף ממנו לנו מטפלת בלי ייפוי כוח מתמשך. עכשיו כל מה שנשאר הוא לעצב את החדש


צוואה לדורות

צוואה לדורות

לא יאומן מה שקורה במדינה הזאת. אחרי שעזבנו את מסך הברזל, הייתי משוכנעת שבארץ ישראל דברים כאלה לא קורים. אבל מי שראה אתמול חדשות יודע שכאן זה לא באמת דמוקרטיה. אפילו הנציג שלנו, ליברמן, הוא יותר בריון מאשר מייצג של העולים מברית המועצות. להתבייש באיך שהממשלה הזאת נראית. זו לא דמוקרטיה זו צוות לדורות שאין בה ולו טיפה של ערכים.

צוואה לדורות
חופש הביטוי הוא צוואה לדורות. גם כשהשחיתות פושעת

גם במשרד היום האווירה מאוד מדוגאת. הפרשיות שנחשפו לא עושות כבוד לאף אחד, ולמרות שאנחנו לא מתעסקים עם פוליטיקאים מדי פעם הם צצים במשרדים שלנו, רוצים להצטרף לפרויקט זה או אחר שיראה טוב בטלוויזיה. אבל אני לא משתפת יותר פעולה עם הדברים האלה. גם הילדים שלי חושבים ככה. הגדולה מדברת על לנסוע לאמריקה ולמרות שיש לה עוד כמה שנים עד שהיא גומרת בית ספר וצבא אני מכירה את הילדה שלי. היא תעשה את זה ואם תהיה לה הזדמנות לא תחזור אף פעם. הבן הקטן עדיין שואל שאלות ואני מנסה להסביר לו שעדיף להיות אזרחים במקום שיש לך דרכון ואזרחות מאשר לחיות כמהגרים.

אבל כדי לשכנע אותם אני צריכה להעלות את כל הסיפורים מהשנים שאני לא אוהבת לדבר עליהן, ואפילו עכשיו כשאני כותבת אני מפחדת שמישהו יקרה ויסגור חשבון עם הקרובים שלי. אבל זה נכון שנעצרתי לו פעם ולא פעמיים, רק בגלל שאהבתי לקרוא את נבוקוב וסיימתי את  האמן ומרגרינה (השטן במוסקבה) בתקופה שעדיין היה אזור לפרסום. התענוג – ואכן תענוג צרוף בקריאה – עלה לי בשלושה ימים במחבוש, ואתמול סיפרתי את זה לבתי. אמרתי לה שגם אם אין פה חופש מלא לפחות יש חופש ביטוי. את יכולה לקרוא מה שאת רוצה, לגלוש באיזה אתרים שתבחרי וגם לכתוב מה שבא לך. היא הסתכלה עלי כאילו אני אומרת לה שאיזה מזל יש לה שיש לה שתי ידיים.. כנראה פער הדורות.. ואולי אני רוצה להאמין שאת כל ההגירה, והקשיים ולפתוח דף חיים בחיים – לא רק בשבילי אאל גם בשבילי אמי – לא עשינו לחינם. לא מוותרים כל כך מהר על מולדת


צרות באות בצרורות: למה חתמתי על ייפוי כוח מתמשך?

שלום חברים

משפט שלמדתי בישראל אומר ש”צרות באות בצרורות” וזה בדיוק מה שאני עוברת בימים אלו. זה התחיל בזה שהבוס שלי אובחן עם סרטן ועכשיו הוא יוצא הרבה לטיפולים. אני עובדת יותר ומנסה להטריד אותו כמה שפחות אבל העבודה פשוט לא נגמרת. במקביל, כמו שאתם יודעים גם המצב של אמא מדרדר. מצאנו סוף כל סוף מטפלת. עולה מחבר העמים שמדבר איתה ויש לה נשמה מזהב. אבל אמא קשה מאוד וכל הזמן חושדת בה שהיא גונבת כסף ותכשיטים שהלוואי שהיו לה. טוב שהאישה הנפלאה הזאת לא לוקחת ללב. אני נשברת כשהתקפי הפרנויה מתחילים. זאת לא אמא שלי, ממש לא ככה. צרה נוספת היא שהמטפלת המליצה לנו לדווח על ההתדרדרות במצב לביטח לאומי. מה שגם יאפשר לקבל חלק מהתשלום עבור העזרה שאנו מממנים לאמא. היות וחתמתי על ייפוי כוח מתמשך, התוצאה היא שבנוסף לכל הבלגן עכשיו יש גם הרבה בירוקרטיה:

צריך להעביר את כל חשבונות הבנק עם ייפוי כוח על שמי, לשנות את החוזה עם המטפלת על שמי, כל הוראות הקבע ועוד אלף מסמכים שאני גם ככה מטפלת בהם אבל עכשיו זה רשמי. מצחיק לראות איך מאא כל כך חושדת במטפלת בזמן שאני משתלטת על כל אספקט בחייה: מחשבון הבנק ועד להחלטות הרפואיות. עכשיו בכל פעם שהיא הולכת לרופא אני צריכה להיות שם וקצת מפחיד אותי היום שבו אצטרך לקבל החלטות גם שם. כרגע זנ ניירת וטפסים, הרבה בלגן אבל בדברים האלה אני מבינה. מה יקרה כשיבוא היום ואצטרך להחליט אם להשאיר אותה בבית, איזה טיפולים לתת ומתי לשחרר..

כמו שאתם מבינים, הלילות הפכו ללבנים

ורק נבוקוב עוזר קצת

שלכם, הדר


ראיון עם דפני ליף בעניין מחסור בהקרנות של סרטה המסקרן — הבלוג של דן תורן

דן: היי דפני אז נפגשנו בתחתית אחהצ ( לפני שבועיים) ודיברנו על ראיון לבלוג שלי בעניין מה קורה עם הקרנות של “לפני שהרגלים נוגעות בקרקע” אז ככה, ממה שאני יודע זה סרט שעשית על התקופה של מהפכת האהלים או איך נקרא לה? דפני: קראו לה בכל כך הרבה דרכים שזה לא משנה כל כך. מה […]

via ראיון עם דפני ליף בעניין מחסור בהקרנות של סרטה המסקרן — הבלוג של דן תורן